גורמי סיכון למחלת חניכיים

מוכרים גורמי סיכון תורשתים וגורמי סיכון סביבתיים

1. הגיינה אורלית לקויה– נוכחות חיידקים ואבנית משמעותה נוכחות של הגורם למחלת חניכיים. מניעת מחלת חניכיים מתחילה בבית בהגיינה אוראלית נכונה וקפדנית. מניעה כוללת גם ביקורים מסודרים אצל רופא שיניים , בדיקה תקופתית , צילומי רנטגן של השיניים, וניקוי שיננית. שילוב של טיפול ביתי קפדני וטיפול ומעקב תקופתי מסודר במרפאת השיניים יבטיחו שמירת המשנן הטיבעי והמערכת התומכת של השיניים לאורך זמן.
2. עישון-מחקרים רבים הוכיחו כי עשיון ושימוש בטבק הינו אחד הפקטורים המשמעותיים בהתפתחות והתקדמות מחלת חניכיים. מעשנים כבדים צפויים לאבד שיניים פי 8 מחולים במחלת חניכיים שאינם מעשנים. במעשנים התגובה לריפוי לאחר טיפול איטית יותר. במעשנים פחות בולט הדימום אך יחד עם זאת יופיעו כיסים עמוקים , הרס תמיכה גרמית מתקדמים.
3. מרכיב גנטי, תורשתי– ב-30% מהאוכלוסיה קיימת פרה-דיספוזיציה למחלת חניכיים ובאוכלוסיה זו הניתנת לאבחון במבחנים גנטים. באוכלוסיה זו יש חשיבות עליונה למיעה קפדנית.
4. הריון ובלות-במהלך ההיריון צחצוח ושימוש בחוט קריטי. שינויים הורמונלים בגוף גורמים לרקמת החניכיים להיות רגישה יותר לדלקת חניכיים.
5. סטרס ודחק-מצב של סטרס נפשי מפחית את יכולת מערכת החיסון להתמודד מיטבית עם מחלות וזיהומים.
6. סוכרת-בסוכרתיים נחשבת מחלת חניכיים לאחד מסיבוכי המחלה. בסוכרת שאיננה מאוזנת תואץ מחלת החניכיים הן בקצב והן בחומרה.
7. שחיקת שיניים- הפעלת כוחות סגר ושחיקה עודפים יכולה להרוס את רקמות השן התומכות ובפרט בנוכחות תהליך דלקתי.
8. תרופות– קבוצות שונות של תרופות עשויות להיות בעלות השפעה גם על רקמת החניכיים כגון סוגים של תרופות לטיפול ביתר לחץ דם, גלולות למניעת הריון, אנטי-דפרסנטים, אנטי-אפילפטיות, סטרואידים.